גלית דבי מרץ על דמות המנהל בארגונים

משחק אסוציאציות
ילדים – שמחה
שמחה – מרווח, חופש
עיריית רעננה – טובה
בחירה – אפשרויות
אפשרויות – הרבה
כסף – אמצעי
למה? להשיג, את מה שבוחרים מתוך האפשרויות
אהבה – בבית
בית – ילדים
תרבות – לנשמה

מה השקפת העולם שלך?

אני מאד מאמינה באנשים, אני מאמינה בכוח שיש באנשים. אני אוהבת להיות עם אנשים; מאמינה בטוב שיש בהם. מהמקום הזה אני גם מנהלת וגם מניעה תהליכים. גם מנחת קבוצות דינימיות. כרגע קבוצות של תלמידי החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב במסגרת הפרקטיקום של קורס הנחיית קבוצות. אני מאד אוהבת את תחומי הטיפול, ההנחייה והעבודה עם אנשים.

דמות של מנהל, הרבה פעמים – מצטיירת כאיש זעוף, שרוצה קיצור זמן, ויותר יעילות. נשמע רחוק מאדם שאומר "אני מאד מאמין באנשים"

דמות המנהל שהצגת זאת לא אני לחלוטין. אני כשניהלתי בתפיסת העולם שלי, אני מאד קשובה לעובדים. אני עובדת מתוך הקשה לעובדים. עובדת מעט מאד במיילים. אם אני צריכה משהו מהעובד – אני אבוא אליו ואקשיב לו. זה כי יש מה שנאמר, ויש מה שלא נאמר – אך צריך להיאמר.
ורק כשאתה מקשיב ויכול לשנות את עצמך – אתה יכול להיות עם העובד בסיטואציה ולדעת שדייקת, שהיית משמעותי. זה מביא לתוצאת ארגוניות חיוביות, מאד עוצמתיות. אני לא מאמינה בקיצור משך זמן שיחה, או ב"לשבת על" עובד. זה מייצר חרדה בארגון. ארגון חרד לא ייתן יצירתיות ולא ייתן עוצמה. הוא יגיע לאן שהמנהל ירצה שיגיע.
אבל מנהל חכם יודע שהוא רואה עד גבול מסויים. לאותו מנהל יש הרבה עובדים שרואים מעבר לזה. החכמה היא לצרף את מה שכולם רואים. מכאן השמיים הם באמת הגבול.
החכמה היא להבין שהתורה לא נמצאת אצלך.להקשיב, לומר "וואלה, נכון" ולהוציא את זה. לנווט את זה כדי שזה יקרה. להביא את המשאבים. את המיומנות הזאת – שכולם יאמרו "וואו פיצוץ"

יש לך דוגמה למצב שבו את אמרת "וואו, פיצוץ" לעובד?

היה עובד בקונסרבטוריום – המרכז למוזיקה העירוני הרעננה. הוא דפק לי בדלת, לשאול אם אפשר להגיד לי משהו. אמרתי בהחלט. הוא העלה את הרעיון לעשות עם התזמורת הסימפונית פלאש מוב בקניון רננים ברעננה. בהפתעה, נגן מנגן, והעוברים והשבים רואים התרחשות – ותוך כדי באים. זה היה בערב ראש השנה. זה היה יצירתי, זאת הייתה הזדמנות מחוץ לאולמות המסודרים של הקונסרבטוריום – בקניון, לפנות לאנשים שבמהלך הקניה בסופר, או רכישת בגדים לראות קונצרט. זה הביא את האנשים שלא בהכרח רואים קוצרטים – לראות ממש יצירה. כמה הזדמנויות זה פתח – מצד העירייה, הזדמנות לעבוד בשיתוף פעולה עם הקניון. מצד ראש העיר – להיות בשיתוף עולה עם התושבים. זאת בוננזה! זה היה מקסים, וזה היה רעיון שלו. אני רק נפגשתי עם מנכ"ל הקניון, ולסדר עלויות.

עמדתי בדיוק לשאול על התקציב. מגיע העובד – ובום, מאושר תקציב?

תראה, למנהל יש תקציבים. לעיריית רעננה יש תקציבים. אפשר לעבוד. אם לא היו – הייתי עולה בשיחה למנכ"לית או לראש העיר ואומרת להם: "תקשיבו.. יש כאן רעיון מדליק!". לא היססתי מעולם לפנות לעוד מקורות תקציביים – ממשרד החינוך ומשרד התרבות או למפעל הפיס. ברור שמנהל צריך משאבים כדי לייצר. תפקיד מנהל – באשר הוא מנהל, בטח ראש אגף – לדאוג כל הזמן לתקציבים. ובהקשר של תרבות – להביא תרבות לתושבים. זאת המשימה שלו. חלק מהתקציבים מגיעים מראש, חלק מושגים בדרך.
בכל סיטואציה, התקציבים משתנים. במקרה הקניון – לקניון היה ערך מוסף משמעותי. צילמנו את הקטע במלא זוויות, והעלינו אחרי זה. לקניון היו צפיות. זה היה ויראלי. גם הרבה זמן צפייה, וגם בקרב הרבה צופים.

via GIPHY

מה את לוקחת מהתפקיד של ראש אגף תרבות בעיריית רעננה?

לוקחת מהתפקיד את הצורך שאנשים יעבדו ביחד. שהמחלקות השונות שמשרתות את התושבים – יעבדו יחד. אז מגיעים לתוצאות הרבה יותר טובות ורמת השירות לתושב טובה יותר. הרשות המוניציפלית משפיעה על חיי התושב בצורה הכי דרמטית, הכי משמעותית. ככל שברשות עובדים בה מקצועיים יותר, היכולת לתת שירות אמתי, שמשפר ומצב את איכות החיים של תושב עולה בצורה דרמטית

נשמע שהתפיסה שלך מאד אדלריסטית

כתפיסת עולם – זאת תפיסה שמשנה מציאות. היא נורא פשוטה וקלה ליישום. יש בה גם הנושא של שייכות, שוויון ודמוקרטיה, כל אדם באשר הוא אדם. תפיסה של תוצאות הגיוניות ומעשיות. עשית משהו ויש לו תוצאה. אם יודעים ליישם אותה, מגיעים לתוצאות הרבה יותר גדולות. גם בצורה חברית וגם בתוך הבית וגם בכל מעגל חיים.

לאן פנייך מועדות? איפה את רוצה לעבוד?

אני מנהלת מאד טובה ואני רוצה להמשיך לנהל. אני רוצה לעבוד במקום שעובד עם אנשים ומשפיע על חיים של אנשים. מצד שני, ויש בו אפשרות לעבוד גם בהנחיה וגם ניהול. אני מחפשת כיוון חברתי. אני רוצה לעבוד במקום שיש לו משמעות אמתית לשיפור חייהם של אנשים. אני מאד מאמינה בזה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *