צביה אלגלי לא מוכנה שהמדינה תחסום תוכן

צביה אלגלי היא מומחית לתרבות דיגיטלית, עוסקת בחינוך ובמחקר של המרחב שבין טכנולוגיה לאנשים, מרצה בסמינר הקיבוצים ותלמידת מחקר במחלקה ללימודי מדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן
צביה אלגלי, "אסור שהמדינה תתערב במה אני אראה"
מה תפיסת העולם שלך?
תפיסת העולם שלי, ולא רק בחינוך היא תפיסה הומניסטית; זה אומר שהיא מתבססת על טבע האדם כטוב מיסודו.
יש קשר פרקטי בין תפיסת העולם שלך לחקר שלך באינטרנט?
כן. באופן פרקטי,  ההשקפה הזו משפיעה על  כאשת חינוך ובמה שקשור לאינטרנט, ולטכנולוגיה בכלל.
למשל, בפתיח – לפני הריאיון, הבאת דוגמה של תפיסה ש"עדיף שלא להשתמש באינטרנט רימון כי לא צריך לחסום תוכן כלל".
אני לוקחת צעד אחורה משם – אין לי בעיה עם אינטרנט רימון, ובלבד שזו החלטה של אדם, עצמאית, שמחליט מה טוב לו. אם משפחה מחליטה שטוב ונכון לה לסנן תכנים, שזה עומד בקנה אחד עם האמונות והאידיאולוגיה שלה, נהדר.
צביה אלגאלי מדברת על אינטרנט בטוח ודעתה על החוק החדש ששולי מועלם ניסתה להעבירמה שמפריע לי הוא מצב שבו מישהו מחליט עבורי מה נכון לי כדוגמת המחטף שהמדינה ניסתה לעשות שבוע שעבר בהצעת החוק של שולי מועלם לחסימת פורנו. משמעותה של הצעת החוק היתה לגרום לי לבקש רשות מהמדינה, לרשום את עצמי באיזשהו מאגר ה"מותר". אדם צריך להחליט עבור עצמו מה טוב לו, כל זמן שאינו פוגע בשל כך באדם אחר. קיים שירות של סינון אתרים. יש אנשים שרוצים להשתמש בו? אדרבא – שישתמשו!

מה את חושבת על הרצון הזה, לאינטרנט מסונן?

זאת ציפייה לא ריאלית. כשיש טכנולוגיה קיימת – היא תגיע למקומות של שימוש רע, והיא תגיע גם לטובת האדם וההיסטוריה מוכיחה לנו את זה: הצורך של האנשים להגן על עצמם טבעי והגיוני.
אם נלך אחורה מזה – על הסיבות שיש סינון אתרים ולמה אנשים מרגישים צורך לבנות כאלו פלטפורמות – א' זה עסק, עם דרישה מהשוק, וב' יש פאניקה מוסרית, היא נוגעת לכל טכנולוגיה חדשה. היא הייתה כשהמציאו דפוס. היא הייתה כשהמציאו את הרכבת. כל דבר חדש שנכנס לעולם תמיד נתקל בפאניקה. כנגד הפאניקה – מביאים אמצעים לנסות למגר את הטכנולוגיה. כאמור- אין לזה סיכוי

את מרגישה שההצעה לסינון – היא כפייה?

וודאי. הלודיסטים של פעם היו אלימים פיזית. היום הם מנסים לכפות עליי את אורח החיים שלהם.
ברור לי שזה לא בא ממקום רע. הם באמת חושבים שכך צריך לחיות. אין לי בעיה לקבל אותם. אין לי בעיה לאפשר להם לחיות לפי תפיסת עולמם. אני מניחה שהם עושים את זה כי הם מניחים שככה נכון. אני מאד אמפתית. "אני לא מסכימה איתם, אבל אלחם למען זכותם להביע את דעתם".
האמצעים הטכנולוגיים לסינון, הם סוג של קביים שיכולים להיות טובים עד גיל 4-5-6, אחר כך הם כבר לא עוזרים. חינוך הוא הדרך היחידה והנכונה להוביל אנשים לדרך של בחירה, של חשיבה, של ביקורת, של accountability מול העולם ומול עצמם.

ובכל זאת, להצעת חוק: אם אדם יסתובב עירום ברחוב, לא תרצי להסתכל עליו

נכון, ואני אסיט את מבטי ממנו. מה בין זה להצעת חוק להגבלה באינטרנט? לא צריכה ששולי תחליט בשבילי מה יפה או לא יפה, מה ראוי או לא ראוי. 
במרחב הציבורי יש חוקים – והם בדיוק אותם חוקים שחלים על בני אדם. כולל לשון הרע, כולל הפצה של חומרים ללא אישור. הם חלים גם ברשת.
כולל לגבי זנות – יש זונות במרחב הרגיל, ואף אחד לא טורח להסדיר את התופעה הזאת ומשאירים את זה כך, יש קהל שצורך את זה, ויש מי שרוצה לתת ויש מי שרוצה לקבל – ואני לא נוגעת ב"האם היא באמת רוצה" כי קצרה היריעה – כנ"ל בנוגע לרשת. האינטרנט הוא המקום שלנו, ולא  של חייזרים, התופעות החברתיות ברשת הן אנחנו, אין צורך בחוקים שונים מאלה הקיימים ומגינים על החברה ועל הנורמות שלה.

תפיסת עולם שנוגעת לחינוך בעידן האינטרנט?

תפיסת העולם שלי מתחברת לארבעה יסודות החינוך של אונסקו :
– Learning to know
– Learning to do
– Learning To be
– Learning to live together
ארבעה היסודות האלו נכונים לחינוך בכלל. בפרט לעולם ששופע בטכנולוגיה. כי הם מהווים מדרג. הם מבהירים שלנו כאנשי חינוך, ולי כאשת חינוך – יש אחריות כלפי הדור הבא, להנחיל להם את היסודות האלו.
הרעיון שמחבר את הטכנולוגיה לארבעה היסודות הללו לתת לילדים את האופציה, הכלים והידע בשלב הראשון ללמוד. בשלב השני מה אפשר לעשות עם טכנולוגיה, – עם האינטרנט כמקרה פרטי של שימוש בטכנולוגיה אם תרצה.
אני אתן דוגמה: בפגישה שהייתה לי אתמול עם מנהל בית ספר ממלכתי דתי – הסביר מנהל בית הספר שמאד חשוב לו שתלמידים בבית הספר שלו ייחשפו לאינטרנט, שמורים ותלמידים יעבדו עם טכנולוגיה, ולו כדי לדעת מה השימוש הטוב שהיא מזמנת. זוהי תפיסה שאני מתחברת אליה כי מרגע שאתה יודע להשתמש בכלים של הטכנולוגיה בהבטים חיוביים אתה תדע את הדרך שלך להתנהל בעולם – זהו היסוד שלישי.
לגבי ה-learning to live together – היסוד הרביעי, באמת אין מה להכביר במילים. צריך שהילדים ישאלו את עצמם מה זה לחיות יחד בעולם, ובכלל זה ברשת. 

מה מחנכים צריכים לעשות?

יש לנו אחריות עצומה לחנך את הילדים לדעת להבחין בין טוב לרע – ולחדד את ההבחנות האלו כדי שאנשים יידעו להכיר את עצמם, להבין מה נכון עבורם לעשות בעולם וכיצד לשמור על עצמם ועל אחרים.

לגבי הרשת – נראה שאפקט הרשת עם בני נוער הוא שלילי מאד

מה שקורה עם טכנולוגיה זה מה שקורה עם אנשים. מה שקורה עם אנשים זה מה שקורה עם הטכנולוגיה.  האשמה הזאת כלפי האינטרנט כל-כך לא רלוונטית. את הדוקטורט שלי עשיתי במסגרת המחלקה למדע טכנולוגיה וחברה בבר אילן ותפיסת העולם הבסיסית היא social construction of technology – כלומר הבנייה חברתית של טכנולוגיה או אם תרצה במונחים מדוייקים יותר- אבולוציה שיתופית Co-Evolution   לא יהיה טוב יותר או רע יותר בגלל הטכנולוגיה. יהיה טוב יותר או רע יותר בהתאם למה שאנשים ידאגו שיהיה.

מה דעתך על חסימת משתמשים על-ידי חברי כנסת?

כשמישהו "משתולל" אצלי, ברמת פגיעה באדם אחר או בערך שאני מאמינה בו, יכול להיות שאחסום אותו פעמים ספורות עשיתי את זה, אולי פעם או פעמיים, כשחשבתי שנאמר משהו בגדר של "על ה-wall שלי לא יקרה" (אגב, אני עושה Unfollow באופן שגרתי לאנשים שמעלים אלבומי תמונות מחו"ל או משתפים אלבומי שמחות משפחתיות או מעלים תמונות של הילדים שלהם כי לא לשם כך אני מנהלת דף פייסבוק)
אבל אני לא אשת ציבור, ומה שמותר לי אסור לחבר כנסת, בפרופיל שלו כנבחר ציבור. אני סבורה שכל עוד מובעת דעה באופן שאינו פוגע בחוק שמורה הזכות לאדם להביע דעה, גם היא מנוגדת לדעתו של איש הציבור, שאין לו זכות "לסתום את הפה" למי שחושב אחרת ממנו. מדובר בפגיעה בחופש הביטוי. 

חיבור המגזר החרדי והערבי לאינטרנט

נעשים הרבה מאמצים להטמיע שימוש באינטרנט במגזרים שמרניים. מתוך תפיסת עולמי ההומניסטית, אני חושבת שזה תהליך שצריך להתאים לתפיסת עולמם. יש להם הרבה חששות – ובצדק כי החשיפה לעולם ולתרבויות אחרות ולנורמות אחרות מעלה הרבה שאלות מוסריות ואתיות בחברה שמרנית ולא רק בה. זה נכון וראוי להציב סימני שאלה כאשר אתה נחשף לתופעות הנוגדות את תפיסת עולמך. אנחנו לא צריכים "לעשות משהו" חוץ מלקבל את זה שיש אנשים שרוצים אינטרנט אחר, ובלבד שאדם יהיה חופשי לבחור מה שרוצה לבחור.

אני מכירה הרבה משפחות עם אינטרנט מסונן, וילדים עם סמארטפונים או בלי. הרבה משפחות חילוניות לחלוטין, אתאיסטיות אפילו, שהחליטו לא לתת לילדים סמארטפונים עד כיתה ז', כדי לא לחשוף אותם להפרעה בלתי פוסקת שבטעות מכונה מוליטיטאסקינג (שלא באמת קיים), על מנת שיישארו ילדים "כמו פעם" וישחקו בחצר. 

זאת גם תפיסה לודיסטית קצת

חינוך ילדים הוא לא דמוקרטיה. גם תפיסת עולם הומניסטית לא גורסת שילד בגיל 4 מחליט מה טוב לו באופן גורף. כשילד בא ומבקש סמארטפון במשפחה שמרנית, יהיה מולו משא ומתן וחשיבה. זה לא דבר רע. במשפחה שלי, הילדים קבלו טלפונים ומחשבים בגיל צעיר, והדיון היה מה עושים עם המכשירים ועם הפתיחות.


חוזר למה שאמרת קודם, טכנולוגיה היא אנשים

נכון. אני רוצה לתת עוד דוגמה. איך מתנהלים בציבור? היינו בפיקניק משפחתי והמשפחה לידנו חיברה את הסמארטפונים שלה לרמקול ענק. כל היער "נהנה" מהמוזיקה שלהם. זה ראוי או לא? זה הפריע למנוחה שלי, והרעיש את היער על כל מבקריו. זה הדיון על טכנולוגיה – הנה, הטכנולוגיה אפשרה לאדם לעשות מעשה שהפריע לאחרים, הדיון על כך הוא לא בפייסבוק ולא מדובר בתאוריה, מדובר באנשים וביחסים ביניהם. 
בסוף הגענו להסכמה – לבחור פלייליסט שיתאים לכולנו יחד.

מה לקחת מהאיגוד האינטרנט?

את התפיסה של הסדרה עצמית, שבה איגוד האינטרנט תומך כל השנים ואני מאד התחברתי אליה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *