יפה כפיר – על טיוליה בעולם, ועל השכול


יפה כפיר היא מדריכת טיולים, אם שכולה לסרן יעל כפיר, ומנהלת האתר מסע אישי על-פני הגלובוס

אסוציאציות:
טיול
כיף
הדרכת טיולים
עבודה קשה
חינוך
פותח תקווה לעתיד
ילדים
אהבה
יעל
חבל
שכול
איום ונורא
אהבה
רצוי מאד שתהיה בחיים
נישואים
כיף לא נורמלי
 
מסע ברחבי העולם


מה משך אותך למקצוע הדרכת הטיולים? הדרכת טיולים אינה מושכת ומרתקת בהתחלה, ורפטטיבית ומשעממת בסוף, כמו הוראה? 
משכה אותי האפשרות לנסוע בעולם. אנחנו בארץ, וכלואים בגבולותיה כמו במלכודת. העובדה שיכולתי לשלב את אהבת המסעות וגם להכיר את העולם משכה אותי, וגם אהבת האנשים. בקשר לרפטטיביות, ולשעמום? אתה טועה. אני אדם שלא יכול ולא מסוגל לחזור על אותו דבר כמה פעמים. אני לא מהזן – שאני מאד מעריכה, של מדריכי הטיולים בארץ, שמסעותיהם בטבריה, מדבר יהודה, ירושלים ויפו חוזרים על עצמם שוב ושוב.  אני מגוונת בטיוליי בעולם, ועשיתי כל דבר שאפשר לעשות, על פני כל הגלובוס. יצא לי לטייל ולהדריך באירופה: איטליה, הולנד, שוויץ, ספרד; ובאירלנד הייתי הרבה פעמים, צ'כוסלובקיה, הונגריה, סלובניה, קרואטיה, טורקיה. בדרום אמריקה: פרו, בוליביה, ארגנטינה, צ'ילה, ברזיל, ופעם אחת, שעדיין כדאי לציין – בקובה וקוסטה ריקה. באסיה – סין, וייאטנם, וקמבודיה. ובדרום פסיפיק – ניו זילנד, ואוסטרליה. אני מומחית לכל מיני דברים, ואני עדיין משקיעה הרבה מאד לקראת כל מסע, כך שהרפטטיביות ממש לא קשורה אליי. 


כך גם לגבי הוראה: כשאני עצמי הייתי מורה, והתחלתי ללמד ביולוגיה – לא עבר זמן רב עד שהוספתי גם כימיה, ולימדתי גם גיאוגרפיה. הייתי מנהלת בית ספ
ר כמה וכמה שנים. אחר-כך, חזרתי להוראה ולמדתי בקורס מורי דרך, ולשמחתי פרשתי אחרי 27 שנים ממקצוע ההוראה, ויצאתי לפנסיה מוקדם. 

לא מזמן הייתי תלמיד. קשה לנו להקשיב ליותר מ-20 דקות רצופות. הכל יכול להפוך למשעמם בקלות. מה את עושה?
גם אנחנו אותו דבר. אני מהדור שלך. אני רב תחומית, עושה חמישה דברים בו זמנית. הקשב שלי ניתק במהירות. בגיל שלי אני עושה מה שמתחשק לי. לצערי הרב, איבדתי את בעלי לפני עשרה חודשים ממחלת הסרטן, אז כרגע אני לא צריכה להתחשב באף אחד, מלבד בתי וכלתי, והנכדים שלי. מקווה שלא יהיה לנצח, אבל זה המצב היום. זה הצד השני של השכול והבדידות: אפשר לעשות את רצונך.


יפה כפיר

yafakfir_03  amiram_simone-1

טיולים - מסע על פני הגלובוס
אם שכולה


 ובכלל, כל אדם מתעניין בדברים אחרים: יש אנשים שאוהבים לשמוע על תרבויות, ויש כאלה שאוהבים גיאוגרפיה, או היסטוריה. איך את מתמודדת עם הקושי?
זה כלל לא קושי. הרקע של כל מדינה עשיר, ומלא הפתעות והרפתקאות. מהבחינה הזאת קל מאד, אבל זה דורש מהמדריך להיות רב תחומי: אני עוסקת גם בהיסטוריה, וגם במיתולוגיה, בקולנוע, אומנות, גיאוגרפיה. בכל מדינה יש הדגשים שלה. מה שכן, היום יש יותר מהשלבים שאנשים מעוניינים בפחות מידע, כי יש להם תחושה שאפשר למצוא הכל בקלות באינטרנט. ברגע שאני מרגישה שאין עניין – אני שומרת את המידע לעצמי.

yafakfir_05
 מה הדבר שהכי מושך אותך בטיול?
התנועה שלי בתוך הנוף, היכולת לעבור ממקום למקום בקלות. אני אוהבת להיות בראש האוטובוס, ולראות את כל מה שחולף. אני לא נרדמת לרגע במהלך הנסיעה.

תארי את החוויה שאת הכי אוהבת בטיולייך.
יש המון כאלה. החוויות הכי מרגשות מתחלקות לשניים: עמידה מול איתני הטבע – מפלי איגואסו בארגנטינה (על גבול ארגנטינה- ברזיל), פסגות הימלאיה בטיבט ונפאל, המרחבים שלא נגמרים בניו-זילנד; והשני –

ההישגים הגדולים של התרבות האנושית: ההזדמנות לבקר את המוזיאונים הכי גדולים בעולם ולחוות את האומנות שבהם מההסבר: במוזיאון לתרבות המאורית בניו-זילנד; הדהימו אותי מופעי ראווה בסין מלווים בתאורה ומוזיקה, מנוצחים על-ידי ז'אנג יימו,  עוצרי נשימה ומאד מאד מרגשים; כך גם ערב טנגו בבואנוס איירס תמיד מרגש אותי מאד, ומופע הקרנבל בריו דה ז'ניירו.

רעיה של יפה
המלצות.
יש הרבה: הכי מיוחדת שלי – לצאת מהבית אל הדרכים. זה ממש לא משנה לאן נוסעים. כל מקום הוא מרתק.

שכול

ספרי הפיגוע: מה קרה? איך הרגשת? איך הודיעו?
לא פשוט. בחור מאיזור ג'נין בא חיפש מקום להתפוצץ, הלך לתחנת האוטובוס, על הכביש הראשי בין רמלה לצריפין – ויעל, בתי עמדה לצאת לאשקלון – והתעכבה בגלל צילומים של סיום קורס שהדריכה. הבחור עמד בדיוק מאחוריה, ובפיצוץ נהרגו שמונה אנשים, ונפצעו עוד הרבה. זה היה בין הפיגועים האחרונים של האינתיפאדה השנייה, אחרי שגמרו לבנות את גדר ההפרדה. ב-9.9.2003. הייתי בדיוק במעבר בין שתי דירות, ולא היה לי בית, גרתי במגורים זמניים. לא היה אפשר למצוא אותי. הייתי אצל חבר להתכונן למסע בצ'כוסלובקיה. כששמעתי על הפיגוע – ניסיתי להתקשר לבתי, יעל, והיא לא ענתה. לא ידעתי שהיא יוצאת באותו יום, וחשבתי שהיא פשוט עסוקה. נודע לי, מפיו של אבא של יעל שהיא נהרגה. ואז הרגשתי שחושך יורד עליי. השמיים נופלים וחונקים אותי. זעקות שבר. היה לי קשה מאד להירגע. אחרי כמה דקות – הייתה לי התובנה שהיא לא תחזור יותר. לא אראה אותה לעולם. כבר אז  הבנתי שזה אמיתי. שזה לא נדמה לי. וזה היה מיידי. העובדה שזה נמסר אליי מבעלי הראשון, ולא ממודיע הנפגעים של הצבא אינה חשובה כלל. רופא לא היה משנה את העובדות. עד היום, הצבא מתנהג אל משפחתנו יוצא מן הכלל: אני זוכה לתמיכה לאורך כל הדרך, גם מהצבא וגם ממשרד הביטחון. תמיכה מאד משמעותית בחיים שלי.

סרן יעל כפיר ז"ל

 איך את מנציחה אותה? לא היה קשה לשמוע את טון השמחה כששמעת שהצבא העביר לי הדרכה לגביה. מה עשית בשביל לגרום להם לספר?
זה היה ביוזמת הצבא, והצבא שומר אתי על קשר בצורה מאד מסודרת וחיובית. לא ידעתי שזה קורה עד היום. כדי להנציחה, עשיתי דבר אחד בלבד: לאורך שנים, עד השנה, הייתה מקהלה בבית ספר שהיא שרה בה.
למען ההנצחה שלה, עשיתי למקהלה – בה היא שרה, טיול פעם בשנה, ונתתי להם כלי מוזיקה מהמסע שלי. המקהלה נקראת על שמה: הקמארית יעל.
מאז השכול כתבתי שירים שהביעו את הרגשות העזים שפרצו בי. תוך כדי המחלה של עמירם, הוספתי לשירים, והוצאתי ספר שנקרא "מעבר לכאב". עשיתי מהדורה קטנה. עותקיו כבר נגמרו – ואני שמחה שמשתתפים ברגשות שלי. אני יודעת שזה עוזר גם לקונים להזדהות עם כאבם האישי.

ספרי קצת על עמירם
עמירם חלה בסרטן מח העצם שנה אחת אחרי הנישואים שלנו, שהיו פרק ב' לשנינו. שנתיים לאחר מכן, ושש שנים לאחר היכרותנו, הוא נפרד מן החיים. עמירם היה בן הקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן – מהקיבוץ הדתי. הוא היה איש של תורה ועבודה: חקלאי (הוא עסק בהשקיה וגידול גזרים), ותלמיד חכם ופילוסוף; היה איש וצנוע, צעיר ממני ועם הרבה חלומות.

 amiram_simone-1
 היה דיון ארוך בתכנית הבוקר של קרן נויבך – האם לאפשר למשפחות שכולות לדבר ברדיו בסמוך למות בנם (אחת האמהות השכולות אמרה שקיימת נטייה להגיד דברים שמצטערים עליהם אחר-כך). מה דעתך? האם הם עלולים לומר משפטים שהם מצטערים עליהם לאחר-מכן?
נתחיל בזה שאין לי דעה בעניין הספציפי הזה. אני חושבת שהקושי בדיון הביטחוני הוא שאנחנו מדברים עם עצמנו: הימין תוקף את השמאל, והשמאל תוקף את הימין, בזמן שאנחנו צריכים לדבר עם הצד השני – האוייב, הפלשתיניים.

 וההתמודדות?
לא מתמודדת. זה רק נראה כך. לולא האסון החיים שלי היו שונים לחלוטין, והייתי במקומות אחרים. זו פגיעה אנושה. אני מדמה הורים שכולים לאדם שאיבד את שתי רגליו –  הוא שם קביים וממשיך לחיות כאילו הכל בסדר. האפשרות השנייה שלו, היא לשקוע בצער ולהפסיק לחיות. החיים הטובים כעת רק בכאילו. אבל זה גם עניין של החלטה. מה אתה מחליט לעשות.
קל מאד "להתפרנס" נפשית מהשכול: לזכות באהדה וסימפתיה כי קרה לך כזה אסון. לא הדרך שלי. מגיע לי לחיות חיים רגילים. זאת הדרך שלי.

 

 

יפה כפיר –  מילים וצילומים  –  MY WAYטיולים והרצאות: מסע אישי על פני הגלובוס
אתר הבית –   http://www.yafakfir.co.il050-5462292


One thought on “יפה כפיר – על טיוליה בעולם, ועל השכול

  • מלונות מומלצים באילת

    פוסט מעניין נושא שראוי לתת עליו את הדעת ! אוהב את כתיבתך. את החיוך המסתתר ורוח האופטימיות . חבוק ענק ולהתראות !

    הגב

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *